החזון

החזון שלנו הוא כי הערים בפריפריות תהיינה בעלות חוסן קהילתי-כלכלי, תוססות ומתפתחות, ויהוו מקום אשר מגוון האוכלוסיות בישראל בוחרות לחיות בו. הערים יציעו איכות חיים ושירותים טובים לתושבים – שיהיו בעצמם שותפים ליצירה ולפיתוח העיר.

"פשוט האדם כבר מבין שלבד אי אפשר.
צריך מינימום שניים"​

(מתוך השיר 'שער הדמעות', ארקדי דוכין)

כמעט בכל אזכור תרבותי של העיר ישנה התייחסות ישירה למגפה של המאה ב-21: הבדידות. בדידות היא מצב חברתי-רגשי המבטא חוסר השתייכות, ריחוק מאנשים או סביבת אנוש ולרוב כמיהה עזה להתחברויות עם אחרים, עקב מחסור בתקשורת. הבדידות אינה מחייבת הימצאות לבד, אלא חיים ללא יחסים חברתיים מספקים או המצאות בחברה שבה מרגישים שונים ומרוחקים מהאחרים.

המוני אנשים, אך האדם נותר לבד

לבדידות ישנן השלכות על המצב הבריאותי והפסיכולוגי, כשמחקרים מצאו קשר בין בדידות לבין ירידה באיכות השינה, פגיעה באיזון ההורמונלי, ירידה ביעילות המערכת החיסונית, סימפטומים דיכאוניים, מחשבות והתנהגויות אובדניות.

המרחב העירוני הוא מרחב המייצר בדידות, בו בעת שהאדם העירוני מוקף באלפי אנשים הוא נוטה להיות לבד לגמרי.  רבות נכתב על הניכור העירוני, שבו האדם העירוני מוקף בהמוני זרים שמהם הוא מתעלם, ובתמורה הם רואים בו זר ואנונימי.

הצורך בתחושת קהילה בתוך העיר היא אם כן צורך בסיסי וראשוני שיש לתת עליו מענה.

"אין כנראה תופעה נפשית המאפיינת את העיר הגדולה
יותר מן האדישות"

(מתוך החיבור 'העיר הגדולה וחיי הנפש', גאורג זימל, 1903)

מאפיין שני רווח של החברה העירונית הוא הפסיביות, היעדר השותפות והמעורבות האזרחית. האדם העירוני תופס את עצמו כחסר השפעה מול הרשויות, כצרכן של שירותים וידע. בניגוד לקיבוץ או ישוב קהילתי, שם ברור לתושב כי הוא שותף בקבלת ההחלטות ויש לו השפעה מכרעת על חינוך ילדיו, התרבות בישוב ושאר תחומי החיים, בעיר דומה כי קל לאדם הפשוט להתנער מהאחריות החברתית.

מניכור לחיבור, מפסיביות למעורבות

על מנת שערים תהיינה תוססות ומתפתחות, על מנת שמגוון האוכלוסיות בישראל יבחרו בעיר כמקום מגוריהן, יש ליצור בהן חברה קהילתית, תוססת, מעורבת ויזמית.

אנחנו בארץעיר פועלים כדי ליצור חברה עירונית חדשה. קהילתית, יזמית, מחוברת, שהעיר עבורה היא בית. כוחה של העיר, ושל העיר בפריפריה בפרט, היא בתושביה. המדינה והעיריות מובילים פרויקטים חשובים של בנייה והשקעה בתשתיות, אך אנו פועלים להתחדשות עירונית במובן האנושי – להשאיר את התושבים הקיימים בעיר ולמשוך אליה נוספים.  כי בניין בלי תושבים הוא ריק במהותו.

הקהילות והיזמים החברתיים שלנו משנים את כללי המשחק בעיר. לא עוד שוק שמנהל את תושבי העיר, אלא בני אדם ממשיים שמנהלים מסחר ויזמות לטובת כולם. לא עוד חברה מנוכרת ואנונימית, אלא אנשים היוצרים יחד מציאות וסביבת חיים עירונית קהילתית משגשגת.

סגירת תפריט